מאת: דר' ריביצקי –
רופא שיניים באר שבע
"רסקו סיטי" כניסה א' , חדר 304 , טל 08-6279640
לפרטים באתר המרפאה: http://www.dmd.co.il
סיפור המתרפא:
"בעקבות מחלת החניכיים, נעקרו כל שיניה של א', בת 73 , בלסת התחתונה.
רופא השיניים שלה, התקין מה שנקרא – תותבת נשלפת- או 'פלטה' בשפת ה"עם".
כבר מהיום הראשון למסירתה, התותבת לא הייתה נוחה, חסרת יציבות וגרמה לפצעים.
הלעיסה הייתה לא יעילה, ובכל תנועת שרירי הפנים או בזמן הדיבור- היה חשש
לקפיצת התותבת מהפה. המתרפאה איבדה בטחון עצמי, ולא העיזה לדבר או לאכול
בציבור. לאחר כ-25 ביקורים במרפאה להתאמות, התפתח סכסוך בין הורפא והמטופלת:
לטענתה- התותבת בוצעה בצורה רשלנית, הרופא האשים את הפציאנטית בחוסר רצון
להסתגל. – מי צודק??? "
תותבות "רוקדות" – הן היא צרה מוכרת, ובמיוחד – בלסת התחתונה.
הסיבה לכך, היא שתותבת שלמה בלסת מחוסרת שיניים, נסמכת על החניכיים
בלבד, ללא תמיכה מהשיניים. במצב זה, הרופא מנסה לבצע התאמה מדויקת
ככל האפשר למבנה הפה, ו"מתפלל" שעקב ההתאמה המדויקת , יתקבל וואקום,
בדיוק כמו שמקבלים בגומיית וואקום ששמים על המקרר.
בלסת העליונה- זה לרוב עובד לא רע, אבל בלסת התחתונה- עקב רצפת הפה הרכה,
והלשון הדוחפת קדימה, קשה מאד עד בלתי אפשרי להשיג וואקום ויציבות.
יותר מכך, גם אם בתחילת הדרך התותבת מותאמת ויציבותה מושלמת,
ברוב המקרים, ככל שהזמן חולף, הלסתות קטנות עקב ספיגת העצם שנמשכת ללא הפסקה. ככל שזמן רב עובר אחרי העקירה, כך עצם הלסת נספגת יותר, התותבות מאבדות את התאמתן, "רוקדות" וגורמות לפצעים וקשיי לעיסה. היום , הדרך המקובלת למנוע אבדן תמיכת העצם היא ביצוע מספר שתלים מפוזרים בלסת בשלב מוקדם ככל האפשר, רצוי אפילו בו זמנית עם העקירות, מה שנקרא
" השתלה מיידית ". השתלים שומרים על גובה העצם, וגם מייצבים את ה"פלטות". כך אין פצעים, אין "ריקודים", אכילה נוחה ויעילה, ובטחון העצמי של המטופל חוזר.
לפרטים באתר המרפאה: http://www.dmd.co.il
סיפור המתרפא:
"בעקבות מחלת החניכיים, נעקרו כל שיניה של א', בת 73 , בלסת התחתונה.
רופא השיניים שלה, התקין מה שנקרא – תותבת נשלפת- או 'פלטה' בשפת ה"עם".
כבר מהיום הראשון למסירתה, התותבת לא הייתה נוחה, חסרת יציבות וגרמה לפצעים.
הלעיסה הייתה לא יעילה, ובכל תנועת שרירי הפנים או בזמן הדיבור- היה חשש
לקפיצת התותבת מהפה. המתרפאה איבדה בטחון עצמי, ולא העיזה לדבר או לאכול
בציבור. לאחר כ-25 ביקורים במרפאה להתאמות, התפתח סכסוך בין הורפא והמטופלת:
לטענתה- התותבת בוצעה בצורה רשלנית, הרופא האשים את הפציאנטית בחוסר רצון
להסתגל. – מי צודק??? "
תותבות "רוקדות" – הן היא צרה מוכרת, ובמיוחד – בלסת התחתונה.
הסיבה לכך, היא שתותבת שלמה בלסת מחוסרת שיניים, נסמכת על החניכיים
בלבד, ללא תמיכה מהשיניים. במצב זה, הרופא מנסה לבצע התאמה מדויקת
ככל האפשר למבנה הפה, ו"מתפלל" שעקב ההתאמה המדויקת , יתקבל וואקום,
בדיוק כמו שמקבלים בגומיית וואקום ששמים על המקרר.
בלסת העליונה- זה לרוב עובד לא רע, אבל בלסת התחתונה- עקב רצפת הפה הרכה,
והלשון הדוחפת קדימה, קשה מאד עד בלתי אפשרי להשיג וואקום ויציבות.
יותר מכך, גם אם בתחילת הדרך התותבת מותאמת ויציבותה מושלמת,
ברוב המקרים, ככל שהזמן חולף, הלסתות קטנות עקב ספיגת העצם שנמשכת ללא הפסקה. ככל שזמן רב עובר אחרי העקירה, כך עצם הלסת נספגת יותר, התותבות מאבדות את התאמתן, "רוקדות" וגורמות לפצעים וקשיי לעיסה. היום , הדרך המקובלת למנוע אבדן תמיכת העצם היא ביצוע מספר שתלים מפוזרים בלסת בשלב מוקדם ככל האפשר, רצוי אפילו בו זמנית עם העקירות, מה שנקרא
" השתלה מיידית ". השתלים שומרים על גובה העצם, וגם מייצבים את ה"פלטות". כך אין פצעים, אין "ריקודים", אכילה נוחה ויעילה, ובטחון העצמי של המטופל חוזר.
